מסעדת רג’ינה היא סיפור טוב, עוד לפני שמתיישבים בה לאכול אוכל טוב. הכשרה היחידה במתחם התחנה (מבנה 10), מול הדולפינריום בתל אביב, היא ממוקמת בבניין עתיק המשדר ניחוח מנדטורי אם לא עותומני. החדרים נחפרו מתוך ערמת ההריסות הענקית שהייתה פעם מנשייה, על הגבול שבין יפו לתל אביב, והם נשארו כשהיו מחוספסים, אפלוליים, עם חלונות מקושתים במרומיהם, סמוך לתקרה, ביניהם ניצבים שולחנות וכיסאות עץ שוותיקי תל אביב הקטנה שעוד זוכרים את שנות ה-40 – ראו בבית סבא. וזה רק הפרק הראשון בסיפור.
ציפי, אחת משני הבעלים (יחד עם ניר), היא דמות תמירה וחיננית, בת לאב שחור ואם יהודייה פולנית, אם לילדים גדולים ונראית כמו אחותם. עניין של גנטיקה בת מזל כנראה. יוצא דופן לא פחות הוא השף חסן, ערבי מיפו שמפליא במאכלי עדות ישראל. ושימו לב (אתם יושבים?) – חסן הוא זה שהציע לציפי להכין לקראת תשעת הימים תפריט שכולו על טהרת הדגים. יהודים דתיים לא אוכלים עד תשעה באב מאכלי בשר, הזכיר לה חסן. וכך, למרות שכבר הגעתי לא פעם וכתבתי לא פעם על רג’ינה הציורית הממוקמת באתר יפהפה שכולו נוסטלגיה ופסי רכבת ישנים וקרונות שהפכו למוזיאון, באתי שוב ערב תשעת הימים להתנסות בתפריט הדגים.
וזה מוביל אותנו מסיפור טוב, לאוכל טוב. התפריט עתיר מנות ללא בשר, חלקן צמחוניות, חלקן דגים. התמקדתי בדגים, ולפניהם במגש לחמי הבית עם שמן זית, קונפי שום ומטבל סלסה. סביר ולא יותר (19 שקלים). לידו הונח על השולחן סלט איקרה מעט מלוח מדי (33 שקלים), וזו ההזדמנות להזכיר למסעדנים בארץ, לא להיסחף אחרי החך הישראלי הרוצה מלוח, ולהצטרף למגמת הבריאות של הפחתת סוכר ומלח בכל התבשילים והמנות.
אחרי זה הגיעה צלחת מפוארת של פרוסות סלמון מעושן, פרוסות מטיאס וסלט פלמידה, והיא השכיחה ממני את הצדקנות הבריאותנית. כן מלוח, לא מלוח– העיקר שמה זה טעים. שווה כל שקל מ-56 השקלים שהמנה הזו עולה. אפשר לצאת שבעים כבר עכשיו, אבל מי יכול לוותר על מנות עיקריות? ואלה היו שלוש: קציצות דג (79 שקלים), דניס בסגנון מרוקאי מסורתי ברוטב פיקנטי עם ירקות (96 שקלים) וכוכב האירוע- דניס אורגני שלם חתוך לשניים ופרוס על הצלחת עם קונפי עגבניות שרי, שום עלי תרד, וגבעה של אורז לבן (112 שקלים).
כבר אמרתי שהיה טעים לתפארת? אם כי לא זול. מצד שני, לא מוכרחים להזמין כל כך הרבה. מה שמחייב שליחי ציבור הבאים להתרשם ממקסימום ההיצע של מסעדה, לא מחייב את מי שמגיע פשוט לשבוע מאוכל טוב. מנת הפתיחה פלוס הדניס, יספיקו לשני סועדים לא יותר מדי רעבים, ויעלה לשניהם מאה שקלים בלבד.
אנחנו על כל פנים לא היינו מסוגלים בתום הדגים הזו לטעום אפילו פירור מתפריט הקינוחים. מלאים ומסופקים הסתפקנו בתה ונענע. ביציאה התפעלנו מהחצר הרומנטית ששווה לסעוד דווקא בה בערבים נעימים, שטפנו את העיניים בכחול של הים התיכון ממול והבטחנו שנגיע שוב, הפעם בלי לוותר על הקינוחים
