הטאג’ מאהל הוא אוהל אירוח בדואי הכולל כל מה שצריך לאירוח מושלם: זה התחיל בכריות הפזורות ברחבי המקום עליהן נשענים האורחים בזמן הסעודה, המשיך בנוף המשתרע מול העין קו החוף של ים המלח, המשיך במארחים הלבביים והסתיים בגולת הכותרת שהיא כמובן האוכל המשובח המוגש במקום.
אותנטיות היא מצרך נדיר שהולך ואוזל בימים אלו, נדמה שהמסעדות הרגילות משכפלות את עצמן לדעת. לכן שמחנו כל כך לגלות מקום שמאפשר מלבד הנאה מארוחה טובה גם חוויה של שלווה בלתי נגמרת, כזו שהזכירה לנו את הימים הטובים של סיני .
לא בדיוק ידענו לאן אנחנו מגיעים כשהזמנו כבר בטלפון מקומות ישיבה, אבל כבר בכניסה למקום הרגשנו שעשינו בחירה נכונה. התיישבנו על ספות רצפה עטורת בכריות והתרווחנו, הבטנו אל האופק התכול בלב המדבר, נשמנו סוף סוף עמוק והרגשנו שהגענו למקום הנכון.
רק התיישבנו וכבר דאג מלצר לעטר את השולחן שלנו בכל טוב בסלטים שונים עבודת יד ובטעם של בית לצד פיתות חמות. מיד התחלנו בטעימות שכללו בין היתר את חומוס הבית בתוספת גרגרי חומוס עם שמן זית. טחינה מדויקת עם שום, לימון ועשבי תיבול, סלט חצילים מזרחי, כרובית מטוגנת, עלי גפן מוגשים בתוספת פלחי לימון, גזר מרוקאי, סלט טבולה, סלט מטבוחה בנוסח מרק ומבחר חמוצים שגם הם נראה כאילו הוכנו השבוע בצנצנת במטבח.
יוסי ושרון הבעלים של המקום קיבלו את פנינו בחיוך, הם תושבי הישוב נווה זוהר הסמוך התגלגלו לכאן לגמרי במקרה. יוסי מלכה בכלל עסק בענף התיירות והיה מבלה את רוב זמנו בטיסות ובטיולים כמעט בכל הארצות על פני הגלובוס. כשחבר הזמין אותו להביא תיירים למלון הסמוך מלון לאונרדו, הוא הבחין בשטח מול ים המלח שאיש לא עושה בו שימוש וביקש מהמלון רשות להקים עליו אוהל בדואי
“הרגשתי שאני רוצה לשבת ולחיות כך מעכשיו את חיי” הוא מספר “אחרי שביקרתי בכל הארצות החלום שלי היה להקים אוהל בדואי, לחמם קצת קפה ולארח אנשים” אל החלום הצטרפה בת זוגתו שרון היפה אשר התגוררה בשוודיה והיום היא עוסקת בניהול המסעדה ובהופעות במקום כרקדנית בטן. אבל שניהם לא שיערו שהחלום על אוהל בדואי קטן יהפוך למתחם ענק שנוהרים אליו תיירים וקבוצות מכל העולם.
תוך שאנחנו מדברים כבר הספיקו ידיים זריזות לפנות את הסלטים ולקרב אלינו מגש בשרים ענק שעדיין השמיע קולות של חריכה ובישול תוך כדי שהוא אופף אותנו בריח של בשר צלוי. על המגש מכל טוב מונח מנת גריל מיקס. בין היתר שיפודי אנטריקוט בתיבול פלפל ומלח גרוס, שיפודי פרגית מתובלים במרינדה ברביקיו קבב מבקר וכבש, כשהבשרים מוגשים על מצע אורז ופלפלים בעשבי תיבול במגש אותנטי . עכשיו הגיע המבחן האמתי, טעמנו בזהירות מכל המנות וידענו שאנחנו מאושרים מהעובדה שהבשר היה צלוי ועשוי במידה הנכונה וטעים כל כך שחייכנו אליו בחזרה
תוך כדי שאנו משיחים בסעודה ואוכלים מכל טוב אנחנו מבחינים סביבנו בתיירים מכל העולם לצד משפחות ישראליות שחיפשו כמונו קצת שלווה. יוסי ושרון גילו לנו שלקראת שעות הלילה האווירה כאן רק מתחממת ויש חפלות וריקודי בטן והשלווה מפנה את מקומה לאנרגיות של שמחה מתפרצת.
מזל שאפשר מיד אחרי ששבענו להשתרע אחורה ולנמנם תוך שאנו מבחינים כי כוסות קפה שחור בדואי כבר נמצאות לידנו ושורקות לנו שריקה עליזה, אין לנו באמת מקום לאכול משהו נוסף אבל הבקלאווה מכריחה את המציאות.
הדבר הכי יפה בכל הביקור הוא שעון הזמן שמשתנה לקצב איטי הרבה יותר, שלוש שעות חלפו ועדיין לא רצינו ללכת. הטאג’ מאהל הוא הדבר הקרוב ביותר לחוויה שזכרנו מסיני ואנחנו בהחלט מתגעגעים.
